- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק בר"ע 3295/07
|
בר"ע בית המשפט המחוזי ירושלים |
3295-07
18.10.2007 |
|
בפני : מוסיה ארד - נשיאה |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: רונן מלכה ת"ז 27356815 עו"ד א' יעקב |
: רחמים איצר ת"ז 000812941 עו"ד ש' להב |
| החלטה | |
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטה של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אברהם רובין) מיום 22.7.07, במסגרתה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב והורה על עיכוב הליכים בתיק המתנהל לפניו.
2. בין הצדדים נכרת הסכם למכירת חנות בירושלים (להלן - ההסכם). במסגרת ההסכם הסכים המבקש לשלם למשיב סכום של 200,000 דולר ארה"ב עבור הזכויות בחנות. לאחר שנכרת ההסכם הגיש המשיב להוצאה לפועל המחאה על סך של 50,000 דולר ארה"ב שניתנה לו על ידי המבקש, בטענה כי מדובר בחלק מהתשלום עבור החנות. המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן וטען כי התמורה בעד הדירה שולמה במלואה, וכי ההמחאה ניתנה בטעות. בקשתו התקבלה והתיק הועבר למסלול של תובענה רגילה בבית משפט השלום בירושלים (להלן - ההליך הראשון). במקביל להליך הראשון, הגיש המשיב תביעה אזרחית נפרדת נגד המבקש בבית משפט השלום בירושלים (ת.א 15234/06) (להלן - ההליך השני). בהליך השני ביקש המשיב כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו ההסכם מבוטל וכן צו עשה שיורה למשיב להחזיר למבקש את החזקה בנכס. ביום 22.3.07 הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה בהליך השני, כך שהעילה השטרית שבגינה הוגש ההליך הראשון תתווסף לכתב התביעה בהליך השני. בקשתו של המשיב התקבלה והוגש כתב תביעה מתוקן. בעקבות זאת, עתר המשיב לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים בהליך הראשון, וזאת לאור קיומה של עילה חופפת בהליך השני. בית משפט קמא נעתר הבקשה. כנגד החלטה זו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה שלפניי.
3. לטענת המבקש, בית משפט קמא נעדר סמכות להורות על עיכוב הליכים אלא בעניינים מיוחדים בהם ניתנה לבית המשפט הסמכות לעשות כן. לטענתו, היה על בית משפט קמא להורות על מחיקת התביעה או דחייתה וכן ליתן צו להוצאות. המבקש מוסיף וטוען כי היה על בית המשפט לפעול לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), שעניינה הפסקת תובענה. לשיטת המבקש, תקנה זו מאפשרת לתובע לחזור בו מתביעתו, בכפוף לפסיקת הוצאות נגדו. עוד טוען המבקש, כי החלטת בית משפט קמא, שלא הורה על מחיקת ההליך הראשון אלא רק עיכב אותו, מביאה למצב בלתי רצוי שבו מתנהלים שני הליכים במקביל באותו עניין. לבסוף, לטענת המבקש, טענותיו של המשיב בבית משפט קמא במסגרת ההליך הראשון, לפיהן ההמחאה היא חלק מתמורה שעל המבקש לשלם לו במסגרת ההסכם, אינן מתיישבות עם טענותיו בהליך השני, לפיהן יש להורות על ביטול ההסכם. לטענת המבקש העלאת טענות סותרות בשני ההליכים מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט מצד המשיב ודי בכך כדי להורות על מחיקת ההליך הראשון.
4. לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.
אכן, כפי שטוען המבקש, אין לאפשר מצב שבו מנהל תובע שני הליכים מקבילים באותו עניין, ויש להורות על מחיקת אחד מאותם הליכים. במקרה הנוכחי בית משפט קמא היה אף הוא מודע לכך, ומטעם זה, על מנת למנוע מצב שבו מתנהלים במקביל שני הליכים באותו עניין, הורה על עיכוב ההליך הראשון. כאמור, לטענת המבקש שגה בית המשפט כאשר הורה על עיכוב התובענה ולא על מחיקתה. לכאורה, יש ממש בטענה זו. ואולם, עיון בהחלטה מלמד כי למעשה הורה בית משפט קמא על מחיקת התובענה, וכלשונו של בית משפט קמא:
"למען הסר ספק, מובהר כי עיכוב ההליכים בתובענה שלפניי מחמת קיומו של הליך אחר באותו עניין, משמעה סיום התובענה שלפניי, כיוון שפסק דינו של כב' השופט מינץ, יהא אשר יהא פסק הדין, יסיים סופית את המחלוקת בין הצדדים.
הוצאות התביעה שלפניי בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי המצדה וריבית כחוק, ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך שמתקיים בפני כב' השופט מינץ"
אמנם, הדברים נכתבו תחת הכותרת של החלטה בבקשה לעיכוב הליכים, אך משמעותם אחת היא - מחיקת התביעה במובן זה שלא יתקיימו בה הליכים נוספים כלשהם, והותרת ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים למוטב הדן בהליך השני. פסיקת ההוצאות בהליך הראשון בהתאם לתוצאות ההליך השני מצביעה אף היא על כך שהדיון בהליך הראשון נסתיים.
5. אשר לטענה לפיה היה על בית משפט קמא לפעול בהתאם לתקנה 154 לתקנות ולהתנות את הפסקת התובענה בתשלום הוצאות לטובת המבקש, אין לקבלה. תקנה 154(ב) לתקנות קובעת כי בית משפט הנעתר לבקשה להפסקת תובענה "יפסוק גם בהוצאות משפט". כלומר, התקנה אינה קובעת כי במקרה כזה על בית משפט לפסוק הוצאות לטובת הנתבע, אלא כי יכריע גם לעניין ההוצאות, כאשר מהות ההכרעה מסורה, כברגיל, לשיקול דעתו של בית המשפט. כאמור, בית משפט קמא הכריע בשאלת ההוצאות, כך שיפסקו בהתאם לתוצאות ההליך השני, ולא ראיתי כל מקום להתערב בהחלטתו לעניין זה.
6. הבקשה נדחית.
7. הפיקדון יוחזר למבקש.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ו' בחשון תשס"ח (18 באוקטובר 2007), בהעדר הצדדים.
|
מוסיה ארד, נשיאה |
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
